<h1>המנהיג יום שמיני ועניין שמחת תורה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואמרי' בב' בתר' פ"ק [ט"ו ע"א] ובמנחות פרק הקומץ רבה, [ל' ע"א] ח' פסוקי' שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנ' דלר' יהודה יהושע כתבן ולא משה ולר' שמעון בן יוחי משה כתבן בדמע ואליב' דתרוויהו הואיל ואישתנו משאר תורה אישתנו לקרותן יחיד. וכת' הר' משה ש"צ, יחיד מותר לקרותן שלא בעשרה, ולא יתכן דאטו ילכו להם כל הקהל לעשות שינוי והכר בהן ולקרותן יחיד, ועוד דתנייא לה בהלכת' פסיקתא, ואין קורין בתורה פחות מעשרה ואין פורסין על שמע, במגילה, ועוד אם ילכו להם ויקראנה יחיד לא יהא שינוי בתורה, דבכל התורה (לא) [אם] התחילו לקרותה בעשרה והלכו מקצתן גומרי' כדאי' בירוש' דמגיל', וכתו' לעיל. ועוד לשון יחיד קורא אותן נר' שחייב לקרותן ולא אמ' יחיד מותר לקרותן. אב"ן. (וכך) [וגם] מנהג פרובינצ' וספרד שאומ' יחיד קורא אותן שלא יקרא החזן עליו, (לי) [לא] נראה לפרש דהא כל התורה נמי יחיד חייב לקרותה כדאי' במגילה קראה אחד אחד קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה דיחיד חייב לקרותה (כדאי' במגילה) והחזן שקורא עמו להיות סרסור בינו לבין [העם] כמשה רבי' ע"ה בינינו ובין המקום, שנ' אנכי עומד בין יי' וביניכם וגומ'. ובירוש' הוא [מגילה פ"ד ה"א] וכתו' בעניין קרי' השבת. וזה שקורא החזן עמו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות, כדתנן במס' ביכורים [פ"ז מ"ז], בראשונה כשהיו מביאין ביכורים מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ומי שאינו יודע. את כל זה הקשה רבי' יעקב מ"כ, ופי' יחיד קורא אותן שלא יפסיק בהן לקרות שנים זה ארבעה פסוקי' וזה ד' פסוקי' כפר"ת. ויש לי סמך וראייה לדבריו במ' סופרי' [פי"ב] ובירוש' דמגילה פ' בני העיר, [פ"ד ה"ז] ר' יונתן זעירא חמא לר' אבינא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, א"ל ועבדין כן, א"ל ועדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניה' ולאחריהן, ואישתאילת לר' סימון אמ' להון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדיברות וקללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה, א"ר אבהו אני לא שמעתי נראי' הדברי' בעשרת הדברות, ר' יוסי בר בון בשם רב, תמני פסוקיא אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריה'. פי' הני כולהו לכך הן טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן לפי שאין מפסיקי' בהן אלא יחיד קורא אותן, הא למדת דשירת הים ועשרת הדברות ותוכחו' שבת"כ ושבמשנה תורה וח' פסוקי' אחרוני' שבתורה אין לקרות בהן שנים זה אחר זה אלא יחיד קורא אותן, ואע"פ שאמר(נ)ו במגי' בבלית דאין מפסיקין בקללות, לא שנו אלא קללות שבת"כ, אבל במשנה תורה פוסק, נהגו כל ישראל שלא להפסיק לא באלו ולא באלו, ויש לי סמך מכאן לפי המנהג, וטעם שאין מפסיקי' בהן מפור' בירושל' ובמ' סופרים, מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעשם קוצין קוצין שאין מפסיקי' בקללות שאינו בדין שיהיו בניי מתקללי' ואני מתברך. אב"ן הירחי. [מכאן לקורא בתורה שצריך לפסוק בדבר טוב ולסיים בדבר טוב ומכאן סמך למנהג רוב ספרד וצרפת ופרובי' בסוף פרשת בלק שקורין בפנחס עד בריתי שלום לסיים בדבר טוב].
<h2>דף כג:</h2>
ואמרי' בב' בתר' פ"ק [ט"ו ע"א] ובמנחות פרק הקומץ רבה, [ל' ע"א] ח' פסוקי' שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנ' דלר' יהודה יהושע כתבן ולא משה ולר' שמעון בן יוחי משה כתבן בדמע ואליב' דתרוויהו הואיל ואישתנו משאר תורה אישתנו לקרותן יחיד. וכת' הר' משה ש"צ, יחיד מותר לקרותן שלא בעשרה, ולא יתכן דאטו ילכו להם כל הקהל לעשות שינוי והכר בהן ולקרותן יחיד, ועוד דתנייא לה בהלכת' פסיקתא, ואין קורין בתורה פחות מעשרה ואין פורסין על שמע, במגילה, ועוד אם ילכו להם ויקראנה יחיד לא יהא שינוי בתורה, דבכל התורה (לא) [אם] התחילו לקרותה בעשרה והלכו מקצתן גומרי' כדאי' בירוש' דמגיל', וכתו' לעיל. ועוד לשון יחיד קורא אותן נר' שחייב לקרותן ולא אמ' יחיד מותר לקרותן. אב"ן. (וכך) [וגם] מנהג פרובינצ' וספרד שאומ' יחיד קורא אותן שלא יקרא החזן עליו, (לי) [לא] נראה לפרש דהא כל התורה נמי יחיד חייב לקרותה כדאי' במגילה קראה אחד אחד קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה דיחיד חייב לקרותה (כדאי' במגילה) והחזן שקורא עמו להיות סרסור בינו לבין [העם] כמשה רבי' ע"ה בינינו ובין המקום, שנ' אנכי עומד בין יי' וביניכם וגומ'. ובירוש' הוא [מגילה פ"ד ה"א] וכתו' בעניין קרי' השבת. וזה שקורא החזן עמו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות, כדתנן במס' ביכורים [פ"ז מ"ז], בראשונה כשהיו מביאין ביכורים מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ומי שאינו יודע. את כל זה הקשה רבי' יעקב מ"כ, ופי' יחיד קורא אותן שלא יפסיק בהן לקרות שנים זה ארבעה פסוקי' וזה ד' פסוקי' כפר"ת. ויש לי סמך וראייה לדבריו במ' סופרי' [פי"ב] ובירוש' דמגילה פ' בני העיר, [פ"ד ה"ז] ר' יונתן זעירא חמא לר' אבינא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, א"ל ועבדין כן, א"ל ועדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניה' ולאחריהן, ואישתאילת לר' סימון אמ' להון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדיברות וקללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה, א"ר אבהו אני לא שמעתי נראי' הדברי' בעשרת הדברות, ר' יוסי בר בון בשם רב, תמני פסוקיא אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריה'. פי' הני כולהו לכך הן טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן לפי שאין מפסיקי' בהן אלא יחיד קורא אותן, הא למדת דשירת הים ועשרת הדברות ותוכחו' שבת"כ ושבמשנה תורה וח' פסוקי' אחרוני' שבתורה אין לקרות בהן שנים זה אחר זה אלא יחיד קורא אותן, ואע"פ שאמר(נ)ו במגי' בבלית דאין מפסיקין בקללות, לא שנו אלא קללות שבת"כ, אבל במשנה תורה פוסק, נהגו כל ישראל שלא להפסיק לא באלו ולא באלו, ויש לי סמך מכאן לפי המנהג, וטעם שאין מפסיקי' בהן מפור' בירושל' ובמ' סופרים, מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעשם קוצין קוצין שאין מפסיקי' בקללות שאינו בדין שיהיו בניי מתקללי' ואני מתברך. אב"ן הירחי. [מכאן לקורא בתורה שצריך לפסוק בדבר טוב ולסיים בדבר טוב ומכאן סמך למנהג רוב ספרד וצרפת ופרובי' בסוף פרשת בלק שקורין בפנחס עד בריתי שלום לסיים בדבר טוב].
<h2>דף לא.</h2>
וכן בעצרת נהגו לומ' רות, ושמעתי את הטעם לפי שכתו' בו, בתחי' קציר שעורי' והוא זמן הקציר. ואני מצאתי טעם יפה, לפי שאבותינו לא קבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה (והוצאת) [והרצאת] דמים כדאמ' בפ' החולץ [יבמות מ"ו ע"א] והיא נתגיירה, כדכתי' כי אל אשר תלכי אלך, מתוך דכתי' תשובת רות אנו יודעי' את דברי נעמי שאמרה לה אסרי' תחום שבת באשר תלכי אלך אסור לן יחוד באשר תליני אלין, מפקדינן בתרי"ג מצות עמך עמי, אסיר לן ע"ז ואלהיך אלהי כו' כדאי' בפ' החולץ וכל ישראל נתגיירו בקבלת התורה, על כן יתכן לומ' ספר רות בעצרת. אב"ן. ושיר השירים בפסח, לפי שהוא מדבר בגאולת מצרים שהיא תחילת שעבודם שלישראל וגאולתן ראשונה, שנ' לסוסתי ברכבי פרעה וגומ', ואע"פ שהספר מדבר מד' גליות בלי ספק, והמשכיל יבין. אב"ן. ובמ' סופרי' [פי"ד] ראיתי, חייב אדם לברך על [חמשת] [ה]מגילות על מקרא מגילה ובכתובי' לקרוא בכתבי הקודש ובנביאי'. אב"ן.
ואמ' רב עמרם ז"ל, ולאחר שמפטירין בנביא מברכי' בא"י אמ"ה אשר בגלל אבות בנים גידל וגו' עד פתחו פיהם ואמרו יי' ימלוך לעולם ועד בא"י נותן התורה. ואלפא ביתא זו יש שמסיימין אותה, אך רבי' סעדיה ז"ל אמ' שאין בדין לגומרה שיש בה תוספ' דברים שאין ראויים לגומרם. ולא יתכן לומ' ברכה כזו והזכרת ה' ומלכות שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד, ואין לקבוע ברכה אלא מה שקבעו הם, וכן מנהג ישראל לאומרו בלא ברכה כלל. אב"ן.
וביום שמיני שהוא תשיעי ספק שמיני עצרת קורי' כל ישראל וזאת הברכה, לפי ששלמה המלך ע"ה בירך את ישראל בשמיני שלחג, שנ' ויברך את כל קהל ישרא' לפיכ' אנו קורין בתשיעי ספק שמיני וזאת הברכה אשר בירך משה ע"ה את ישראל. אב"ן. ולפיכ' היום שמחת תורה, לפי ששנינו במגילה שקורין קללות שבת"כ לפני עצרת שהוא ר"ה [לאילן וקללות שבמשנה תורה לפני ראש השנה] כדי שתיכלה שנה וקללותיה. ושבת שאחרי ר"ה קורין האזינו להעיד על ישראל ולהזהיר על התשובה, וזאת הברכה בשמחת תורה שכתו' בו בשמיני עצרת והיית אך שמח, ודרשו בו לרבות כל מיני שמחות לשמחה לפי שהוא תשלום כל קורבנות החג על מי שלא חג י"ט הראשון ולעניין בל תאחר, ולעניין שנת הביעור שהיתה בחג מקצה שלוש שני' כדתנן במס' (שמחות) [מעשרות] והיו עושין י"ט גדול בזמן הבית בשמחת בית השואבה, ועל זה שנינו [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקי' בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט וכו', וערב י"ט האחרון שלחג לפי שהיו משלימין כל הנדרי' והנדבות שהיו עליהם משום דכתי' והיית אך שמח. אב"ן הירחי.
ומפטיר קורא וביום השמיני כיום אתמול דתשיעי ספק שמיני הוא ומפטיר ויעמוד שלמה. ויש מפטירי' באחרי מות משה. והיה נראה להפטיר ויעמד שלמה עד ט' פסוקי' לדסמיך ליה ביום השמיני עצרת ואחריו אחרי מות מש' על שם פטירת משה שהשלמנו בו ובברכותיו. אב"ן הירחי. מנהג צרפת לקרו' בשמיני עצרת לפני קריא' התורה ספר הקוהלת. ושמעתי טעם לדבר, משום דכתי' ביה תן חלק לשבעה וגם לשמונה, אלו ז' ימי החג ושמיני עצרת, רוצים לומר לפי שהוא חג האסיף להזהיר על התרומו' והמעשרו' ונדרים שלא לעבור בבל תאחר, ובפ"ב דעירובי' [מ' ע"ב] דריש ליה לקרא לשבעה אלו ז' ימי הפסח, וגם לשמונה שמונת ימי החג יש לומ' להזהיר בראשון הראשון והאחרון. ואני מצאתי טעם יפה, כי שלמה ע"ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתו' במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראו' תקר' וגומ', הקהל את העם האנשי' והנשי' והטף וגומ', וכתי' ויקהלו אל המלך שלמ' בירח האתנים בחג וגומ', והא אומרו בחג בהקהל להוכיח את ישראל על כן יתכן לומרו בחג. וטוב ונכון לאומרו בבית הכנסת להוציא את מי שאינו בקי לפי שאין הכל בקיאי' בקריאתו, ולא כמנהג פרובינצ' שאומ' אותה בסוכה. אב"ן.
ונהגו כל ישראל להתחיל היום בבראשית לפי שביום שמח' תורה שהשלמנוה היו מתחילי' אותה כמו שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה ובהשלמה, ולפי שהיום יום שמחה שנתכפרו עונותינו מהכל כאשר אמרנו מתוך דבר שמחה אנו רוצים להשלים ולהתחיל ולהיות שכינה שורה עלינו, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך דבר שמחה, שנ' ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. אב"ן הירחי. ומנהג צרפ' לקרות בזמירות חתן התורה המשלימה וחתן בראשית המתחילה ונודרי' נדרי' הרבה וכל הקהל כאחד מקטנם ועד גדולם קורי' התורה וידרו נדרים לפי השגת ידם ועושי' שמחות גדולות כל הקהל בבתי החתנים ולפי שהוא תכלית הכפרה ושמחת התורה. אב"ן. ועל זה נר' שאמ' רב עמרם ז"ל, שבזאת הברכה קורי' עשרה והגומר נוטל שכר כנגד כולם הקוראי', ומביא ראייה ששנו חכמי' עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת. ולא יתכן פתרונו כי מה נשתנית [קריאת] היום משאר ימי' טובי' שאמ' חכמי' בי"ט חמשה, והראייה שהוא מביא בכל שבתו' וימי' טובי' מי תנייא דהא תנן אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן, ואם קראו בתורה עשרה או מאה הגולל הוא המשלים הסדר נוטל שכר כנגד כולם, שיש לו שכר הקריאה והגלילה ונתרבה שכרו. וגולל אינו ר"ל גומ' התורה כמו שהוא סובר אלא גומ' הסדר בכל יום שבת וי"ט ועשרה לאו דוקא. אב"ן.
ועל העטרה מעץ שנהגו לעשות בשמ' תורה ולסבבה בצעיפי הנשים ולתפור ולאגוד ולארוג סביבותיה ולתת עליו כל חלי וכתם ונזמי הנשים וטבעותיהן ותכשיטי' שעליהן ונותנין על התורה כשמוציאי' אותה, ובעת הקריאה על ראש הקורי' אע"פ שאין באותן תכשיטי' שום קדושה אף אם הזמינו לכך, דקיימ' לן דהזמנה לאו מילתא היא בפ' נגמר הדין [סנהדרין מ"ז ע"ב] נר' כרבא ורשב"ג (אף) [גבי] ציפן זהב בפ' (הקומץ רבה) [התכלת] [מנחות מ"ב ע"ב]. וכ"ש בכאן שלא הוזמנו לכך (מה) [מכל] מקום יש בו חשש גנאי משום לא ילבש גבר שמלת אשה שהן מתנאין בתכשיטי הנשי', ועוד תכשיטי' שהיא מתקשטת בהן שלא בשעת טהרתה אין בדין להנתן על התורה וגנאי וכיעור הדבר אחרי כן ליתנם על הנשים דמעלין בקודש ולא מורידין, ועוד כי על דבר זה באין לחילול י"ט האחרון שאורגי' ותופרי' ותולשין עשב המריח ריח טוב לתת עליה, ועליהם אני קורא כי כה אמ' יי' הסר המצנפת והרם העטר', נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול נסתלקה העטרה מראש כל אדם. ושבח לבורא ביטלתיה בקהל אחד שהייתי בחג שנת ס"ד לפרט והחזקתי בהן לעשות עטרה שלכסף וכן עשו וגם מקוה זכרה לי אלהי לטובה. אב"ן הירחי.
<h2>דף לא:</h2>
ואמרי' בב' בתר' פ"ק [ט"ו ע"א] ובמנחות פרק הקומץ רבה, [ל' ע"א] ח' פסוקי' שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנ' דלר' יהודה יהושע כתבן ולא משה ולר' שמעון בן יוחי משה כתבן בדמע ואליב' דתרוויהו הואיל ואישתנו משאר תורה אישתנו לקרותן יחיד. וכת' הר' משה ש"צ, יחיד מותר לקרותן שלא בעשרה, ולא יתכן דאטו ילכו להם כל הקהל לעשות שינוי והכר בהן ולקרותן יחיד, ועוד דתנייא לה בהלכת' פסיקתא, ואין קורין בתורה פחות מעשרה ואין פורסין על שמע, במגילה, ועוד אם ילכו להם ויקראנה יחיד לא יהא שינוי בתורה, דבכל התורה (לא) [אם] התחילו לקרותה בעשרה והלכו מקצתן גומרי' כדאי' בירוש' דמגיל', וכתו' לעיל. ועוד לשון יחיד קורא אותן נר' שחייב לקרותן ולא אמ' יחיד מותר לקרותן. אב"ן. (וכך) [וגם] מנהג פרובינצ' וספרד שאומ' יחיד קורא אותן שלא יקרא החזן עליו, (לי) [לא] נראה לפרש דהא כל התורה נמי יחיד חייב לקרותה כדאי' במגילה קראה אחד אחד קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה דיחיד חייב לקרותה (כדאי' במגילה) והחזן שקורא עמו להיות סרסור בינו לבין [העם] כמשה רבי' ע"ה בינינו ובין המקום, שנ' אנכי עומד בין יי' וביניכם וגומ'. ובירוש' הוא [מגילה פ"ד ה"א] וכתו' בעניין קרי' השבת. וזה שקורא החזן עמו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות, כדתנן במס' ביכורים [פ"ז מ"ז], בראשונה כשהיו מביאין ביכורים מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ומי שאינו יודע. את כל זה הקשה רבי' יעקב מ"כ, ופי' יחיד קורא אותן שלא יפסיק בהן לקרות שנים זה ארבעה פסוקי' וזה ד' פסוקי' כפר"ת. ויש לי סמך וראייה לדבריו במ' סופרי' [פי"ב] ובירוש' דמגילה פ' בני העיר, [פ"ד ה"ז] ר' יונתן זעירא חמא לר' אבינא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, א"ל ועבדין כן, א"ל ועדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניה' ולאחריהן, ואישתאילת לר' סימון אמ' להון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדיברות וקללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה, א"ר אבהו אני לא שמעתי נראי' הדברי' בעשרת הדברות, ר' יוסי בר בון בשם רב, תמני פסוקיא אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריה'. פי' הני כולהו לכך הן טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן לפי שאין מפסיקי' בהן אלא יחיד קורא אותן, הא למדת דשירת הים ועשרת הדברות ותוכחו' שבת"כ ושבמשנה תורה וח' פסוקי' אחרוני' שבתורה אין לקרות בהן שנים זה אחר זה אלא יחיד קורא אותן, ואע"פ שאמר(נ)ו במגי' בבלית דאין מפסיקין בקללות, לא שנו אלא קללות שבת"כ, אבל במשנה תורה פוסק, נהגו כל ישראל שלא להפסיק לא באלו ולא באלו, ויש לי סמך מכאן לפי המנהג, וטעם שאין מפסיקי' בהן מפור' בירושל' ובמ' סופרים, מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעשם קוצין קוצין שאין מפסיקי' בקללות שאינו בדין שיהיו בניי מתקללי' ואני מתברך. אב"ן הירחי. [מכאן לקורא בתורה שצריך לפסוק בדבר טוב ולסיים בדבר טוב ומכאן סמך למנהג רוב ספרד וצרפת ופרובי' בסוף פרשת בלק שקורין בפנחס עד בריתי שלום לסיים בדבר טוב].
<h2>דף לב.</h2>
ואמ' רב היי ז"ל, כי אותם שנהגו לגמור במוגמר בבית הכנסת לגמור ס"ת איסור גמור הוא שאין עושין מוגמר בי"ט אלא למיני מאכל להכשירם לאכילה כדרך שמעשני' את הזתים, אבל זה אסור כלישנא בתר', מחלוקת להריח אבל לגמר דברי הכל אסור, אבל להוציא ס"ת מתיקו בעבור איבול שלמשה ובלבד שלא יהא ערום אל תשנו ממנהגכם מפני המחלוקת, רבי' היי ז"ל.
